עמק יזרעאל הוא הגדול בעמקי הארץ, והמעבר היחיד המחבר את מישור החוף לעמק הירדן. חלקו המערבי של העמק עתיר מעיינות, מפלס מי התהום גבוה והניקוז הטבעי גרוע, ולכן היווה אזור ביצות ובתי גידול לחים. במסגרת ההתיישבות הביצות נוקזו, נחפרו תעלות והוקמו מאגרי מים מלאכותיים.
אגם כפר ברוך יצר נופי מים וצומח יחודיים שהיוו תחליף לנוף הביצות, ובשוליו התפתחו בתי גידול עשירים בצמחייה ובעלי חיים, שריד לאוכלוסיות הצומח והחי שהתקיימו בעמק.
בשטח האגם אזורים בעלי חשיבות רבה לשימור ושיקום בתי הגידול הלחים בעמק, בהם שטחי הצפה ביצתיים, משטחים של אחו לח, אזורי קינון לעופות מים וסבכי קנה ואשל המשמשים מקום מסתור ורבייה לבעלי חיים בלב שטחי חקלאות פתוחים.
ייחודו האקולוגי של עמק יזרעאל הוא עושר העופות המצויים בו משך השנה כולה, ובעונות הנדידה בפרט. עמק יזרעאל מהווה "צוואר בקבוק" בנתיב נדידת העופות בין אירופה וצפון מערב אסיה לאפריקה. העמק משמש תחנת מנוחה והזנה למינים רבים של עופות נודדים, בכללם דורסים, עופות מים וציפורי שיר ובמיוחד שקנאים וחסידות המגיעים לעיתים בגלים של עשרות ואף מאות-אלפי פרטים ליום, וחלקם אף נשארים בעמק למשך כל חודשי החורף. גופי המים המלאכותיים הרבים הפזורים בעמק מהווים תחליף לביצות שיובשו ומושכים אליהם עופות מים רבים. מינים שונים שנעלמו מהעמק שבו והופיעו ומינים אחרים שלא היו בו בעבר הופיעו בו בעקבות הקמת ברכות הדגים, מאגרי המים ואגם כפר ברוך. האגם היווה אחד מאתרי השהייה והלינה המועדפים על עופות מים בעמק, בכללם ברווזים שונים, פלמינגו ושקנאים רבים.
כ-70 אלף שקנאים עוברים בישראל בכל שנה במהלך עונות הנדידה. מתוכם נשארים בארץ כ- 2000-4000 פרטים במשך כל החורף.
במשך שנות קיומו של אגם ברוך, שהו בו כל יום במהלך עונות הנדידה בין 1000 ל- 3000 שקנאים.
מינים להקניים נוספים בהם ניתן לצפות באתר בעונות הנדידה הם: עגורים, חסידות, פלמינגו וכפנים.
באגם כפר ברוך השתמרו מספר מיני עופות בסכנת הכחדה עולמית בהם: ברווז משוייש שזהו עבורו אחד מאתרי הקינון האחרונים בארץ, ברווז צחראש ש-30% מאוכלוסייתו העולמית המונה 10,000 פרטים חולפים באגם, עיט צפרדעים ועיט שמש – חולף נדיר בארץ.
שיחזור נופי המים ובתי הגידול הלחים באזור אגם כפר ברוך ייצור הזדמנות להקמת פארק תיירות אקולוגי שיתרום למאמץ העולמי לשימור המגוון הביולוגי, המהווה מטרת יסוד של פיתוח בר קיימא בעולם כולו.
(מתוך דו"ח אקולוגי של ד"ר נאוה סבר).
